<h1>ראבי"ה סימן רט"ו</h1>
<h2>דף נז:</h2>
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאים בו, למעלה מן הסבכה אין יוצאים בו. וכל דבר שמתגנה בו לא שלפה ומחויא. וכן אשה חשובה אמרינן דלא שלפה ומחויא. והכל לפי הענין. ופירש רבינו חננאל דלית הילכתא כרבי שמעון בן אלעזר.
<h2>דף סב.</h2>
לא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכולייאר, היינו מכבנתא, פירוש נושקא בלע"ז, ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצאתה חייב חטאת וחכמים פוטרים בכובלת ובצלוחית של פלייטון. אמר עולא וחילופיהן באיש. והילכתא כעולא. ורבינו אלפסי כתב כוליאר ענין דבר המקיף את הראש כדאמרינן בסדר יומא מוקפין ועומדין כמין כוכלייאר. ונראה לי שהוא שקורין בלשון אשכנז וראבנ"ט. כובלת אמר רב חומרתא דפילון, מין בושם כדי להעביר ריח רע.
<h2>דף סב:</h2>
לא תצא אשה במפתח שבידה ואם יצאת חייבת חטאת. בתוספתא [שבת ספ"ה] גרסינן במפתח [שבאצבעה], והיא היא. ובירושלמי [שבת פ"ו ה"א] משמע לאסור אפילו במפתח של כסף או בשל זהב. ושתולות אותן לנוי בצוארן שרי לדברי הפוסקים כר' ענני. ולא נראה לי, כדמפורש לקמן.
